תנ"ך על הפרק - מיכה א - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

מיכה א

533 / 929
היום

הפרק

דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם׃שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ׃כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־במותיבָּ֥מֳתֵיאָֽרֶץ׃וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלִָֽם׃וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥השיללשׁוֹלָ֖לוְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖רהתפלשתיהִתְפַּלָּֽשִׁי׃עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלִָֽם׃רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃עֹ֗ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִי לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻּלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל׃קָרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קָרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
זה הנביא היה נזכר בספר ירמיהו ונבואתו על כל ישראל.שמעו - זאת המלה מופלאה בלשונינו, כי לפי דעתינו לאמר כלכם, וככה כלם תשובו ובואו נא, וגם מיכיהו הנביא אמר בדבר אחאב: שמעו עמים כולם. ועל דרך סברא, כי מיכה איננו מיכיהו בן ימלא, כי דורות רבים ביניהם. הקשיבי - דרך משל, כי מלואה הם העומדים עליה. לעד - כי הזהרתי אתכם והודעתי אתכם.כי, יוצא - שהיה בהיכל קדשו והם השמים, על כן וירד. וטעם זאת הפרשה, להביא גזירותיו כדרך שירת דוד כאשר פירשתי.ויש אומרים: כי במתי ארץ - רמז לשליטים וככה: ונמסו ההרים ואין צורך, רק הטעם כי בכל מושל ויעשה חפצו וימסו ההרים ברצונו.ונמסו ההרים כדונג מפני האש - אש השם והוא חרונו, ותתבקענה העמקים כמים מוגרים.מי - מי נופל על אדם לא על בהמה ושם דבר, והטעם: מי שמך ומי אתה או מי שמך, דרך קצרה וככה זה: מי גרם ליעקב פשע זה. ורבי מרינוס אמר: כי מי את בתי חסר עם מי היית וזה מי פשע מי עשה ומי היה שרש פשע יעקב והדבר שוה. הלא שומרון - הטעם יושב שומרון וככה ירושלם.ושמתי - על ידי אשור. לעי - כמו לעיים חפירות. למטעי כרם - שלא תשב. והגרתי - לארץ אבני חומותיה, שלא יראו עוד כי הבנין יהרס. ויסודיה אגלה - עד שלא יהיה ניכר מקום שומרון.וכל. יכתו - מפעלי הכפל. אתנניה - שנתנו לעכו"ם לזנות תחת השם. אמר הנגיד: כי קבצה היה ראוי להיות קו"ף בשורק וכמוהו: ופתחו שעריך תמיד, ויישם בארון, על בשר אדם לא ייסך. ולפי דעתי: כי קבצה שומרון ופתחו המפתחים כמו אשר ילדה אותם ויאמר ליוסף וככה ויישם אותו המשים וככה לא ייסך הכהן. וטעם עד אתנן זונה ישובו – הזהב והכסף של עצבים לאלילי אשור.על - דברי הנביא מה שיספדו בימים ההם עובדי השם. שולל - כמו אדם ששללו בגדיו ונשאר ערום, או הזכיר שולל, כי המשוגע שהוא מטורף מדעתו, דרכו ללכת שולל וערום והוא מגזרת שובב. וכן טעם: מוליך יועצים שולל. וערום - מבלי לבוש ולא יקרא ערום בלבושת שק, כי אם בהסירו השק, כמו שאמר בישעיה: ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ ויעש כן הלך ערום ויחף:כי אנושה - כל אחת ממכותיה. וכמוהו: אנוש לשברך מגזרת ויאנש. אנושה - הוא תואר, כמו עצומה ברוכה כי באה המכה עד יהודה, כי סנחריב תפש ערי יהודה הבצורות.בגת - לפלשתים מקונן הנביא על ישראל ובוכה על נקמת פלשתים ושמחתם על ישראל. ויש אומרים: כי זאת הנבואה על יום ירושלם, כאשר לכדוה כשדים. בבית לעפרה - עיר בארץ כנען. ופירוש בבית – בכל בית. התפלשי - כמו: והתפלשי באפר. וכתיב: התפלשתי, דברי הנביא.עברי, שפיר - שם עיר. עריה, בשת - בגלות ובשבי. צאנן - שם עיר. לא יצאה - לספוד. מספד בית האצל - שם עיר. והטעם: יצא בית האצל לספוד ולא מעיר לעזור לשכיניה, כי במקומו יעמוד ויקח מוסר מכל אלה העיירות ההולכות בשבי. יקח - ילמוד כמו: כי לקח טוב, שיעמוד במקומו.כי, מרות - שם עיר. ויש אומרים: מגזרת תרגום: מרי שמיא או מגזרת מר, ואין לפירש זה טעם, כי יושבת לאות, על שם עיר וטעם הנזכרות שלא יצאו לספוד שהם במצור ובמצוק, כאשר נלכדה עפרה, ושפיר.וטעם כי חלה – מגזרת חיל. וטעם לטוב – כלמ"ד אמרי לי בעבור שנעדר. כי ירד רע - הפך הטוב שהיה לה.רתם - היה ראוי על דרך הלשון להיותו רתמי, והטעם קשור, וכן דרך עוברי דרכים לקשר רתם. או הטעם אמרי לרותם רתום. יש אומר: שילכו בשבי וההולך בגלות אינו על מרכבה. ולפי דעתי: איה דבריך לכיש שהיית אומרת בימי שלותך רתום המרכבה?! כי בך נמצאו - זאת לכיש היתה ליהודה סמוכה לשבטים והיא למדה מדרכיה וממנה למדה בת ציון.לכן תתני שלוחים - מנחות כמו שלוחים לבתו והטעם תני עוד מנחות לפלשתים, כאשר היה מנהגך אולי יעזרוך. מורשת גת - עיר בארץ פלשתים. בתי אכזיב - אמר יפת: עיר. ולפי דעתי: כי האל"ף נוסף והיא כמו והיה בכזיב אולי היתה ליהודה ולא יכלו לעזור לישראל, בעת רעתו ואל"ף לאכזב נוסף, כמו אקדח ודרך צחות לדבר ככה, כמו גם מדמן תדמי וערער תתערער וככה רבים:עוד היורש - הוא האויב ואין טעם לפרש שהוא מבני שם שירש הארץ והיא עילם, רק הוא האויב שירש הארץ. ויתכן: שזה הנביא היה מזאת העיר. ואל תתמה בעבור שנוי התנועות שאמר היורש, כנגד מרשה ואין הלשון מדוקדק יפה להיות זה כנגד זה, כי לא ישמרו בשמות כאשר ישמרו בפעלים להיותם על מתכונת אחת, כמו השולמית מתיחסת אל שלם, שהיא ירושלם והיה לו לומר השלימית. עד עדלם - עיר בארץ כנען והיורש ישרת בעבור אח' וככה הוא יורש כבוד ישראל.קרחי - כמו: מלכי עלינו. וגוזי - לגוז השער. וככה ויגז את ראשו, זה דבר הנביא לכל עיר ועיר.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך